<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שני שער שלישי</h1>
<h2>דף יא.</h2>
עוד כתב בהא דאמרינן באלו טרפות בעגל שנולד מן הטרפה דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא, וקימא לן כר' יהושע דהלכתא כותיה וכו'. ואינו נכון, דקשיא הא דאמרינן בתמורה (כ"ה, א') הקדיש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, קסבר עובר לאו ירך אמו הוא. אלא עיקר כדברי רת"ם ז"ל דבודאי עיקר דינא דעובר לאו ירך אמו הוא, וההיא דסנהדרין דכי נגמר דינה על הכל נגמר ואין להשהותה בשבילו כיון שחיותה תלוי בה נגמר הדין עליה, אבל נגמר דינה ונתעברה האי דינא תלי בפלוגתא דזה וזה גורם. וההיא דערכין דכותה. וההיא דגיטין דינא הוא לענין גט דליהוי עוברה כגופה. וההיא דבבא קמא נמי לענין אשתלומי מינה כיון דהוא חיה ממנה דינא הוא דליהוי כגופה לאשתלומי מיניה. וכן לענין טבילה במעוברת ונתגירה בדין הוא שיהא כגופה. וזה עיקר.
<h2>דף כה.</h2>
עוד כתב בהא דאמרינן באלו טרפות בעגל שנולד מן הטרפה דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא, וקימא לן כר' יהושע דהלכתא כותיה וכו'. ואינו נכון, דקשיא הא דאמרינן בתמורה (כ"ה, א') הקדיש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, קסבר עובר לאו ירך אמו הוא. אלא עיקר כדברי רת"ם ז"ל דבודאי עיקר דינא דעובר לאו ירך אמו הוא, וההיא דסנהדרין דכי נגמר דינה על הכל נגמר ואין להשהותה בשבילו כיון שחיותה תלוי בה נגמר הדין עליה, אבל נגמר דינה ונתעברה האי דינא תלי בפלוגתא דזה וזה גורם. וההיא דערכין דכותה. וההיא דגיטין דינא הוא לענין גט דליהוי עוברה כגופה. וההיא דבבא קמא נמי לענין אשתלומי מינה כיון דהוא חיה ממנה דינא הוא דליהוי כגופה לאשתלומי מיניה. וכן לענין טבילה במעוברת ונתגירה בדין הוא שיהא כגופה. וזה עיקר.
<h2>דף לא.</h2>
עוד כתב בהא דאמרינן באלו טרפות בעגל שנולד מן הטרפה דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא, וקימא לן כר' יהושע דהלכתא כותיה וכו'. ואינו נכון, דקשיא הא דאמרינן בתמורה (כ"ה, א') הקדיש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, קסבר עובר לאו ירך אמו הוא. אלא עיקר כדברי רת"ם ז"ל דבודאי עיקר דינא דעובר לאו ירך אמו הוא, וההיא דסנהדרין דכי נגמר דינה על הכל נגמר ואין להשהותה בשבילו כיון שחיותה תלוי בה נגמר הדין עליה, אבל נגמר דינה ונתעברה האי דינא תלי בפלוגתא דזה וזה גורם. וההיא דערכין דכותה. וההיא דגיטין דינא הוא לענין גט דליהוי עוברה כגופה. וההיא דבבא קמא נמי לענין אשתלומי מינה כיון דהוא חיה ממנה דינא הוא דליהוי כגופה לאשתלומי מיניה. וכן לענין טבילה במעוברת ונתגירה בדין הוא שיהא כגופה. וזה עיקר.
ובהא דאמרינן בעדיות פרק חמישי ביצת נבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק הרי זו מותרת ואם לאו הרי זו אסורה דברי בית שמאי ובית הלל אוסרין ומודים בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסור, כתוב שם מאי שנא מדלענין בשר בחלב דתניא בפרקא קמא דביצה השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב ר' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסור, מכלל דלת"ק אפילו במעורות מותרות, ואע"ג דלענין טרפה ודאי כי האי גונא חשיבא כגופא. ותירץ משום דבשר בחלב דרבנן, אי נמי משום דבשר בחלב היתר בהיתר מה שאין כן בנבלות וטרפות, משום הכי החמירו בהן. עד כאן. ושניהם אינן נכונים, דלגבי טרפה ודאי לאו משום חומרא הוא כלל אלא מדינא. אבל הנכון דשאני התם דלאו בשר הוא וכיון דלאו בשר הא לא אפשר לאחמורי עליה למסריה משום בשר בחלב. עוד כתב דביצת טרפה או נבלה אפילו הטילה אותו לאלתר שנטרפה הרי זו אסורה. עד כאן. ואיני מבין דבריו, ורואה אני דברי האומר שלא נאמרו דברים אלא במוציא אותה מגופה דהשתא מיחזיא כגופה ומיחלפא ליה בההיא דגמרה באיסור אבל היכא דהטילה אותה לאלתר מותרת.
